בית המשפט העליון: מותר לחפש על אדם גם ללא סמכות בהסכמתו

נכתב ע"י: עו"ד פרי נובוטני ממשרד עורכי דין פרי נובוטני

פורסם: ב-7 במרץ, 2012

בערעור שדן בנושא חוקיות חיפושים אשר ערכה המשטרה מכח הסכמה, כאשר לא הייתה בידה סמכות לחפש, קבע בית המשפט העליון כי ניתן לערוך חיפוש אף ללא סמכות, כאשר האדם אצלו מחפשים נותן את הסכמתו לחיפוש אם הוא מודע לאפשרותו לסרב לחיפוש וללא שסירובו יוכל לבסס חשד נגדו.

כידוע, אפשר להביט בחצי הכוס המלאה או בחצי הריקה. כך יהיו מי שיעשו ביחס לפסיקה זו של בית המשפט העליון אשר דן בחוקיות חיפוש אשר נערך בהסכמתו של האדם ללא שהייתה למשטרה סמכות לכך.

משטרת ישראל אשר מבצעת חיפושים מסוג זה על בסיס יומיומי ספגה מהלומה מבית המשפט אשר סירב להכשיר חיפושים אלו כאשר האדם אצלו חיפשו (אני נמנע מלעשות שימוש במונח "חשוד" משום שכאמור, לא היה חשד ולכן לא הייתה סמכות והחיפוש נעשה בהסכמה) לא היה מודע לזכותו לסרב לחיפוש.

מאידך, מערכי אבטחה אזרחיים בגופים מונחים, ובפרט באלו שאינם מונחים, יכולים להיות מרוצים מפסיקת בית המשפט אשר למעשה נתן גושפנקא להמשך בביצוען של פעולות שבוצעו על ידם בהסכמה ואף קבע כללים מנחים לשם כך.

הכל החל לפני מספר שנים במפגש בין צמד שוטרים ואזרח בדרום תל אביב. במהלך המפגש התבקש האזרח לרוקן את כיסיו וזאת ללא שהשוטרים היו יכולים להראות כי היה להם חשד כלפיו. משרוקנו הכיסים נחשף פגיון ובגין נשיאתו הועמד האזרח לדין. אלא שבית משפט השלום בתל אביב זיכה את האזרח משקבע כי לשוטרים לא הייתה סמכות לחפש וכי על אף טענות השוטרים כי האזרח הסכים לשתף פעולה, האזרח לא נתן הסכמה אמיתית לביצוע החיפוש. בית המשפט המחוזי אליו ערערה המדינה קיבל את עמדתה, הפך על פיה את החלטת בית משפט השלום והרשיע את בעל הפגיון. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, ביקש האזרח לקבוע כי יש לזכותו מהעבירה מהטעמים בגינם זיכה אותו בית משפט השלום.

בפסק דין של כבוד השופטים ביניש, ארבל ודנציגר, המשתרע על פני ארבעים ותשעה עמודים, מנתח בית המשפט העליון את הסוגיה וקובע לבסוף כי ניתן לבצע חיפוש ללא סמכות בהסכמתו של אדם אלא שההסכמה צריכה להיות "הסכמת אמת", היינו "תוך מודעות של האדם מושא החיפוש לזכותו לסרב לביצוע החיפוש ולכך שהחיפוש לא ייזקף לזכותו". יש לציין כי על אף שבית המשפט נמנע מלחייב את המשטרה להחתים את האדם על הסכמתו לחיפוש, כפי שדרשה הסנגוריה הציבורית, הוא קבע כי על המשטרה לקבוע נוהל ברור שמטרתו לוודא כי השוטרים יהיו ערים לנושא ההסכמה הנדרשת ויפעלו לקבלתה טרם עריכת חיפוש מסוג זה.

יודגש כי בפסק הדין נדונו שני ערעורים נוספים שעניינם חיפושים אשר נערכו כביכול בהסכמה אלא שקצרה היריעה מלפרט אודותיהם במסמך קצר זה, בפרט נוכח העובדה כי עמדתו הסופית של בית המשפט הייתה זהה ביחס למסקנה המתבקשת בשלושתם. יש גם להדגיש כי פסק הדין כלל אינו עוסק בנושא חיפוש אשר מבוצע מכח סמכות הנתונה לשוטר או מאבטח ובמילא לא משנה דבר ביחס לחיפושים אלו.

מדברים אלו עולה כי מערכי אבטחה אשר עד עתה עשו שימוש בהסכמה של אדם לביצוען של פעולות מסוימות, לרבות חיפוש, יוכלו להמשיך בביצוע פעולות אלו ובלבד שיקפידו כי אדם אשר מתבקש לבצע פעולה שלא ניתן לחייבו לבצעה לנוכח העדר סמכות ייתן את הסכמתו לכך, שיהיה מודע לכך שהוא לא חייב להסכים לבצע את אותה פעולה ושסירובו לא יקים כלפיו חשד עצמאי אשר מקורו רק בסירוב.

ראוי לשוב ולהדגיש את דרישת בית המשפט מהמשטרה (דברים אשר באים לידי ביטוי בעמדתה של כבוד השופטת ארבל בעמוד 48 לפסק הדין) בדבר הצורך לקבוע נהלים ברורים ביחס לחיפוש על מנת שמגבלותיו יהיו ברורים לכלל השוטרים. דברים אלו יפים, כמובן, שבעתיים למערכי האבטחה האזרחיים בכל הנוגע לנהליהם. חשוב מאוד כי נהלים אלו, אשר מכתיבים את דרך התנהלותו של מערך האבטחה, יהיו מפורטים, ברורים וכמובן, חוקיים, דבר שלאו דווקא מתקיים כיום בכלל הגופים.

לעיון בפסק הדין, רע"פ 10141/09 אברהם בן חגי נ' מדינת ישראל לחץ כאן.

הבהרות חשובות

משרד עורכי דין פרי נובוטני מפרסם מידע משפטי הנוגע לתחומי האבטחה כשירות לציבור העוסקים בתחום זה.
הדברים המובאים בידיעון זה הנם כלליים ביותר וחלקם עוסק בתחומים משפטיים אשר טרם הובהרו בצורה חד משמעית. לפיכך דברים אלו אינם יכולים להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אשר ינתן על ידי עורך הדין או היועץ משפטי של הארגון.