בתי המשפט

א 177591/02		בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/12/2004	תאריך:	כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט	בפני:

	אסתר רולסטון		בעניין:
התובעת	עופר כהן	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת	שלמה זינגר	ע"י ב"כ עו"ד
נגד

	1. א.א. מוקד 101 בע"מ 2. גילאור בע"מ
צד ג'	אבי אברמוביץ	ע"י ב"כ עו"ד

פסק - דין

בפני תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעת, חב' ביטוח אשר ביטחה את ביתה במועד הרלבנטי בפוליסה מס' 93809100, בגין נזק פריצה שנגרם לה, והודעת צד ג' כנגד מי שנתנה לתובעת שירותי מוקד במועד הרלבנטי - צד ג' 1 (להלן: "חב' המוקד"), ומי שהתקינה את מערכת האזעקה בביתה – צד ג' 2 (להלן: "חב' האזעקות").

לטענת התובעת ביום ה- 20/2/01 בשעה 9:30 לערך היא עזבה את ביתה, לאחר שנעלה את פתחי הדירה ודרכה את מערכת האזעקה. בשעה 11:30 לערך כאשר חזרה לביתה הבחינה בסימני פריצה, נטרלה את האזעקה ונכנסה לבית.

עם גילוי הפריצה הודיעה התובעת על דבר הפריצה למשטרה, לנתבעת, וכן לחב' המוקד, אשר עפ"י טענת התובעת תחזקה את מערכת האזעקה.

אין חולק כי במוקד לא התקבלה קריאה כלשהי בגין הפריצה.

לטענת התובעת לא התקבלה בעת הפריצה התראה ע"י מערכת האזעקה בשל כך שהיא לא היתה תקינה.

בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת לא הנחתה אותה מעולם, טרם הפריצה, לבצע תיקונים או שיפורים במערכת האזעקה או להתקין אמצעי מיגון נוספים בבית.

התובעת עברה להתגורר בבית לאחר שהותקנה בו שנים רבות קודם לכן מערכת האזעקה עבור הדיירים הקודמים. לטענתה, לא היה ידוע לה קיומם, טיבם או מהותם של הליקויים במערכת האזעקה, וכל שהיא ידעה היה שהמערכת מתאימה לדרישות הנתבעת לצורך הפוליסה.

משנדחתה דרישה של התובעת לתשלום תגמולי ביטוח, הגישה את התביעה על סך כולל של 138,700 ₪ הכולל סך של 135,635 ₪ בגין תכשיטים ופרטי תכולה, וסך של 3,065 ₪ בגין נזק למזנון עתיק.

עיקר טענותיה של הנתבעת הן כי התובעת לא דרכה את מערכת האזעקה, וכי משהודתה התובעת כי מערכת האזעקה לא היתה תקינה – דין התביעה להידחות באשר הכיסוי הביטוחי מותנה בקיומה ובהפעלתה של מערכת האזעקה. לעניין זה טוענת הנתבעת כי הפעלת המערכת פירושה הפעלתה האפקטיבית והפעלת מערכת לקויה, בין אם ידעה זאת התובעת ובין אם לאו – אין בה כדי לענות על התנאים שבפוליסה.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' על-פיה במידה ותתקבל התביעה ויתברר, כפי שטוענת התובעת, כי מערכת האזעקה לא היתה תקינה, מהווה הדבר הפרת ההסכם ע"י צדדי ג', ובגין כך היא זכאית מהם לשיפוי בגין כל סכום שתחוייב בו.

לטענת צדדי ג' לא הוכח כי מערכת האזעקה לא היתה תקינה במועד האירוע, כי לא היתה מוטלת עליהם חובה כלשהי, גם אם חלה במערכת תקלה משום שהתחייבותה של צד ג' 1 היתה למתן שירותי מוקד בלבד, והאחריות לתקינות המערכת היתה מוטלת מכח החוזה על התובעת, ואילו צד ג' 2 התקינה את המערכת לפני שנים רבות עפ"י הסכם בינה לבין הדיירים הקודמים, ולא נקראה לביצוע תיקונים כלשהם. כמו כן טוענים צדדי ג' כי אין קשר סיבתי בין התקלה גם אם היתה, לבין הנזק, שהיה נגרם גם אילו קיבל המוקד קריאה בדבר הפריצה, וכי לא התחייבו למנוע פריצות או להיות מבטחים..

דיון

המחלוקת הראשונה שבין הצדדים היא האם דרכה התובעת את מערכת האזעקה בטרם יצאה מביתה. החשש כי התובעת לא עשתה כן עולה מכך שהמערכת לא התריעה בעת התרחשות הפריצה, והנטל להוכיח אלמנט זה מוטל על התובעת.

התובעת העידה, כאמור כי היא יצאה מהבית, סגרה את כל הפתחים והפעילה את מערכת האזעקה באמצעות לחיצה על המתג המיועד לכך. על גרסה זו עמדה בעקביות. עפ"י עדותה היא יצאה מהבית לכיוון מרכז הספורט שבשוהם יחד עם שתי נשים, אבי ואריקה, תיירות מסלובקיה שהתארחו אצלה בבית. כשחזרה ראתה כי הבית נפרץ והכלבה שהחזיקה נעלמה ונמצאה מאוחר יותר בסביבה. על עקרי גרסה זו חזרה בחקירתה הנגדית, וכן הוסיפה כי שתי האורחות שעבדו בבתי אחרים, סייעו לה תקופת מה כאשר סבלה מבעיות גב אחרי ניתוח.

מטבע הדברים ששתי הנשים האמורות לא זומנו לעדות על ידי מי מהצדדים.

עדותה של התובעת בעניין זה היתה עקבית ועשתה עלי רושם מהימן. מחומר הראיות עולה כי כך התרשמו גם נציגים שונים מטעם הנתבעת שמונו על ידה לבצע בדיקות שונות בקשר לפריצה. השמאי מטעם הנתבעת, משה אפרים, שהגיע למקום ביום הפריצה ציין בחוות דעתו כי התובעת הסכימה באופן מיידי וללא היסוס להיבדק בפוליגרף וכי:

"על פי מכלול בדיקותינו וממצאינו התרשמנו לחיוב מהמבוטחים עצמם, התרשמנו שתביעתם על מרכיביה והיקפה אותנטית ואמיתית וכן שאין להם יד בדבר".

השמאי משה אפרים מציין בחוות דעתו כי מאחר ועל פי יוזמת השוטר הזמינה המבוטחת טכנאי של חב' המוקד אשר לטענת התובעת התעסק ברכיבי המערכת וברכזת ושינה את מצבם, לא ניתן היה לוודא אם נדרכה המערכת בטרם עזבה התובעת את הבית.

כמו כן ציין השמאי משה אפרים בחוות דעתו, כי הנתבעת בצעה בדיקה נוספת ע"י חוקר פרטי, מר דורי, שאף הוא התרשם לחיוב מהמבוטחים ומתביעתם וכן לגבי העדר מעורבותם.

לאור האמור לעיל, על אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה היא דרכה את מערכת האזעקה בטרם יצאה מהבית.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי מערכת האזעקה לא תאמה את דרישות הפוליסה אשר קבעה כי יש להתקין אזעקה המקושרת אלחוטית למוקד חירום ואילו האזעקה בעניינינו היתה מחוברת קווית. ראשית, טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה. שנית, הנתבעת לא הוכיחה כי בכך פחתה יעילות המערכת, וטענה כזו לא הועלתה ע"י מי מהמומחים בחוות דעתם, אף לא בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. השמאי מטעם הנתבעת, מר אפרים משה, קבע עפ"י בדיקה מיום האירוע כי:

"על פי תיאורי המקום ומערכת האזעקה לעיל עולה שתנאי המיגון הפיזיים קויימו בפועל במלואם בזמן הארוע הנדון".

כאמור גם בחוות דעתו של מומחה האזעקות מטעם הנתבעת, מר שוקי חביב, לא נקבע כי המערכת שהיתה מותקנת לא תואמת את דרישות הפוליסה, ולא כי המערכת הקווית שהיתה מותקנת נפלה במשהו, בנסיבות העניין, ממערכת אלחוטית.

לפיכך אין לעובדה זו רלבנטיות כלשהי לאירוע או לכיסוי הביטוחי.

טענתה העקרית השניה של הנתבעת היא כי מאחר ומערכת האזעקה לא היתה תקינה, גם לגרסתה של התובעת, הרי שאין כיסוי ביטוחי. לטענתה הגיון הדברים ואומד דעת הצדדים מוביל למסקנה כי לתנאי המיגון יש לצקת תוכן נוסף והוא שמדובר בהפעלת מערכת אזעקה תקינה שכן כל פירוש אחר ירוקן מתוכן את התנאי בדבר התקנת מערכת האזעקה והפעלתה.

התובעת, כאמור, אף היא טוענת כי מערכת האזעקה לא היתה תקינה, אלא שלטענתה האחריות לכך אינה רובצת לפתחה, ואינה גורמת להיעדר כיסוי ביטוחי. לטענתה היא לא יכלה לדעת על הפגמים או התקלות שבמערכת, וכל שידעה היה שהמערכת עונה על דרישת הנתבעת עפ"י הפוליסה.

כאמור התקינה חב' האזעקות את מערכת האזעקה בשנת 1995, עפ"י הזמנת הדיירים הקודמים בבית. כאשר עברה התובעת להתגורר בבית וביקשה להתחבר למוקד, הגיע על-פי הזמנתה ובתשלום טכנאי של חב' האזעקות, ביום 6/2/00 לבדוק את תקינות מערכת האזעקה והמוקד ומצא כי המערכת תקינה (אישור ביצוע בדיקה עקב החלפת בעלים – נספח ב' לתצהיר צד ג' והזמנת חיבור למערכת מוקד והצטרפות כמנוי – נספח ג' לאותו תצהיר).

ביום 14/6/00 נעשתה הערכת תכולה ע"י סוקר מטעם הנתבעת, מר קובי ליברמן.

ביום הפריצה הגיעו לשם בדיקת האירוע שמאי מטעם הנתבעת, אפרים משה וכן מומחה למערכות אזעקה, שוקי חביב. כפי שצויין לעיל קבע השמאי כי:

"על פי תיאורי המקום ומערכת האזעקה לעיל עולה שתנאי המיגון הפיזיים קויימו בפועל במלואם בזמן הארוע הנדון".

חוות דעתו של מומחה האזעקות, מר חביב, פירטה את כל מרכיביה של מערכת האזעקה, תוך פירוט הגלאים השונים אחד לאחד, מבלי שהוא העלה טענה כלשהי לגבי הגלאים מיקומם התקנתם או כל טענה אחרת, למעט העובדה שצופרי האזעקה לא צפרו ולא התקבלה קריאה במוקד. לעניין זה ציין המומחה שניים: האחד – כי המערכת אמורה להתריע גם במקרה של הורדת מפסקי הפחת המזינים את הבית ומערכת האזעקה (ויש לציין לעניין זה כי התובעת העידה שכאשר גילתה את הפריצה התברר בין היתר, כי הפורצים הפסיקו את זרם החשמל), והשני – כי הוא דרש מחב' המוקד לקבל בכתב נתונים שהיא מסרה לו בע"פ לגבי קבלת קריאות במוקד וכן דו"ח מחשב, אך לא קיבל את מבוקשו. יצויין לגבי טענה אחרונה זו כי בסופו של דבר נמסרו פרטים אלה בכתב והם תאמו את הפרטים שנמסרו למומחה בע"פ.

לבד מהאמור לעיל, אין בחווה"ד של מר חביב דבר המצביע על תקלה כלשהי במערכת האזעקה, ברכיביה או באופן התקנתם.

אקדים ואציין כי המומחה חביב כלל בחוות דעתו מסקנה אחת נוספת לפיה:

"לפשר אי קבלת קריאות במוקד עובר לאירוע 2 אפשרויות:

אפשרות אחת – מערכת האזעקה לא היתה דרוכה עובר לאירוע...

אפשרות שנייה – מערכת האזעקה לא היתה תקינה עובר לאירוע".

במסקנה זו אדון בהמשך.

ביום 30/4/01 התנתקה התובעת מחב' המוקד והתקשרה למוקד של חב' אמון.

רק ביום 14/12/01, 10 חודשים לאחר אירוע הפריצה, וחודשיים לאחר שהתובעת התחברה למוקד אחר, נעשתה בדיקה של מערכת האזעקה ע"י המומחה מטעם התובעת, מר הלפרין. עפ"י חוות דעתו היו בדירה 4 גלאי נפח, מהם רק שניים רלבנטים לאירוע שכן עולה כי הפורצים פעלו בלחץ רב, נכנסו לבית מחלון המטבח, שם לא מותקן כל מיגון, ומשם עברו ונעו רק באזור הסלון וחדר השינה הצמוד אליו.

עפ"י חוות דעתו ישנם במערכת שלושה ליקויים:

התברר כי גלאי נפח המותקן בקומה א' בפינת גרם מדרגות המכוון למיגון אזור מרכז הסלון וקטע מדלפק המטבח מותקן הפוך ואינו יעיל, במיוחד כאשר הוא מוסתר חלקית על ידי בקבוקים המונחים על שידה דקורטיבית.

גלאי בחדר השינה המותקן בפינת תקרת חדר השינה מכוון לכיוון חלל חדר השינה והכניסה אליו, אלא שהוא מכוסה על ידי וילון חדר השינה.

ליקוי חלקי מבני במעגל פיקוד המערכת שגורם לכך כי המערכת נכנסת לליקוי הנקרה "הפסקת מתחים" לאחר הפסקת חשמל ולאחריהם הפעלת צופרי המערכת כפי שקורה למשל בפריצה, ללא כל שיגור קריאה למוקד. בחקירתו הנגדית הוסיף מר הלפרין (בעמ' 16 לפרוטוקול) כי מניסיונו ידוע לו על שיטת פריצה כזו בה הפורצים מנתקים תחילה את החשמל וגורמים לבג במערכת האזעקה, וכן העיד כי המערכת המדוברת היא "אחת המערכות הישנות יותר והיא נכנסת לבג".

עפ"י עדותו לאחר ששיחזר כיצד אירע הבג, הוא הפעיל את המערכת פעם נוספת והיא פעלה. כמו כן העיד כי מהמסכים שהגיש המוקד עולה כי סמוך לאחר הפריצה, כאשר הגיע עובד של חב' המוקד והפעיל את המערכת, התקבלה קריאה במוקד, וכי נעשה "גילוי" על ידי הגלאים האמורים.

מכאן, שגם אם ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי השטחים המכוסים ע"י הגלאים והאפקטיביות שלהם, ומלבד הטענה של בג לשיטת התובעת והנתבעת (או שיטת פריצה, לגישת צד ג', בין היתר בהתבסס על עדותו המצוטטת של מר הלפרין), אין חולק שהמערכת פעלה.

כאמור בוצעה בדיקת השמאי 8 חודשים לאחר שהתובעת התחברה למוקד אחר. בחוות דעתו מציין השמאי הלפרין (בסעיף 9.ה):

"היות ומערכת האזעקה היא זאת שהיתה מותקנת במקום ללא כל שינוי ממועד הפריצה ועד למועד בדיקתנו ניתן היה לבצע בדיקה שכזאת במערכת... (הערה: התובעת התנתקה ממוקד גילאור ביום 30/4/01 וחיברה את המערכת למוקד אמון, שינוי החיבור למוקד בוצע תוך תכנות מספר המוקד בלבד ממקודד ההפלה ללא כל כניסה לבדיקה ו/או שינוי תכנות המערכת").

גם בחקירתו הנגדית העיד המומחה הלפרין כי עפ"י בדיקתו טכנאי מוקד אמון רק שינה את התכנות ואת מס' הטלפון (עמ' 12 לפרוטוקול). אחר כך העיד כי סביר להניח שמוקד אמון בדק את הגלאים ואפיין את האיזורים. כמו כן העיד שלא מצא דבר חדש כלשהו במערכת אך יתכן שמוקד אמון עשה פעולה כלשהי שהוא אינו יודע עליה. לבסוף העיד כי בדק עם מוקד אמון מה הפעולות שהוא ביצע ונמסר לו שכל מה שנעשה היה לחבר את המוקד ולאפיין את הרכיבים (עמ' 13 לפרוטוקול).

מהאמור לעיל עולה כי המומחה מטעם התובעת טוען לפגמים ותקלות במערכת האזעקה ובהתקנתה 10 חודשים לאחר הפריצה בעוד המומחה מטעם הנתבעת שבדק את המערכת ביום הפריצה לא הצביע ולו על תקלה אחת. יתר על כן, התובעת אשר העידה כי לא היה לה עוד אמון בחב' המוקד ובחב' האזעקות, התקשרה, חודשיים לאחר האירוע, עם חב' מוקד אחרת, וגם זו לא מצאה פגם כלשהו במערכת שכן עפ"י הגרסה מטעם התובעת, היא לא מצאה לנכון להכניס במערכת שינוי כלשהו. גם לאחר קבלת חווה"ד של מר הלפרין לא נעשה שינוי כלשהו במערכת ולא נתבקשו הסברים מחב' אמון, אם כי לעניין זה יש לציין כי זמן קצר לאחר מכן עזבו התובעת ובעלה את הארץ, ולפיכך לא נתתי לעובדה אחרונה זו משקל.

לא רק שמהלך עניינים זה אינו סביר בעיני, אלא שהמומחה גם אינו מציין באופן מפורש ומסודר בחוות דעתו את הבירורים שעשה עם חב' אמון ולא את הבדיקות שערך על מנת לוודא ששום שינוי לא הוכנס במערכת וכיצד דבר זה מוסבר ע"י חב' אמון שנשכרה לתת שירותים טובים יותר. התובעת והנתבעת גם לא הזמינו עדים ממוקד אמון לצורך מתן עדות בדבר העובדות הנטענות על ידן מפי המומחה מטעם התובעת, שהן כולן בבחינת עדות שמיעה. יש להניח כי אילו היו מוזמנים אנשי מוקד אמון היו הללו מעידים כי המערכת תקינה וזו הסיבה שהיא נותרה על כנה, ואולם לעניינינו אסתפק בכך שלא הוכח כי במהלך הזמן הרב שחלף בין מועד הפריצה לבין מועד הבדיקה ע"י המומחה מטעם התובעת לא נערכו שינויים במערכת, זאת במיוחד לאור חו"ד המומחה מטעם הנתבעת שלא הצביע על תקלה או פגם אילו שהם.

אוסיף ואציין כי מחקירתו הנגדית של מר הלפרין עולה כי הכשל החלקי בפיקוד המערכת הנטען נכנס לגדר שיטת פריצה ולאו דווקא לגדר פגם במערכת. העובדה שישנן מערכות חדשות ומתוחכמות יותר אינה הופכת את המערכת הנדונה לחסרת ערך כמיגון, ואין בכך בלבד כדי לפטור את הנתבעת מהכיסוי הביטוחי.

התובעת שציינה בכתב לאחר האירוע כי חשדה גם קודם לכן שהמערכת לא עובדת כראוי התלוננה, אם בכלל, על כך שהיא מצפצפת בקלות או במהירות יתרה ולא על כך שהיא לא פועלת למרות שהיא אמורה לפעול. כמו כן לא הוגשה מטעם התובעת תלונה כלשהי שלה בכתב כפי שהיה עליה לעשות עפ"י החוזה. בנוסף עדותה בעניין זה לא היתה עקבית ולא ברורה, ולא ניתן להסתמך עליה לעניין זה.

מכאן מגיעה אני לטענתו של המומחה מטעם הנתבעת, מר חביב, לפיה העובדה שלא התקבלה קריאה במוקד מצביעה על כך שאו שהמערכת לא נדרכה או שהמערכת לא היתה תקינה. בכל אחד מהמקרים הללו טוענת הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע. אינני מקבלת את טענת המומחה האמורה וכן לא את המסקנה שמבקשת הנתבעת להסיק במקרה של תקלה מסוג זה המתואר על ידי המומחה מטעם התובעת בעניינינו.

ראשית, להנחה האמורה של המומחה מטעם הנתבעת אין כל יסוד. אמנם, משלא מופעלת אזעקה ולא מתקבלת קריאה במוקד נבדקות שתי האפשרויות האמורות של אי דריכת המערכת ושל תקלה בה, ואולם, קיימת אפשרות נוספת והיא שהפורצים "עקפו" את מערכת האזעקה. לא רק שאפשרות זו קיימת, אלא שהיא היתה צפויה ע"י הצדדים וצויינה במפורש בהסכם שביניהם בסעיף 3(יד)(4) הקובע:

"המנוי מודע לכך כי קיימת אפשרות טכנית להוציא מכלל פעולה, לנטרל או לשתק את המערכת והקשר שלה למוקד וכן את מרכז הבקשה שבמוקד".

ראה פסק דינה של כב' השופטת (בימ"ש שלום דאז) ע. ברון בת.א. (ת"א) 068302/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. חברה שמירה בע"מ מיום 11/11/99.

הנטל להוכיח לצורך הודעת צד ג' כי במערכת היתה תקלה או פגם מוטל על הנתבעת. כאמור המומחה מטעמה לא מצא פגם או תקלה אלו שהם ואילו המומחה מטעם התובעת בדק את המערכת 10 חודשים מאוחר יותר, והגיע למסקנתו בהסתמך על עדויות שלא הובאו בפני אלא כעדויות שמיעה בעלות משקל אפסי.

יתר על כן, גם אילו היו במערכת התקלות הנטענות לא היה הדבר מביא לשלילת הכיסוי הביטוחי. המערכת שהותקנה עונה על דרישות הפוליסה כפי שצויין הן ע"י השמאי מטעם הנתבעת והן ע"י מומחה האזעקות מטעמה. העובדה שיש מערכות חדישות וטובות ממנה אינה פוגעת בכשירותה של המערכת לצורך פוליסת הביטוח. המערכת נבדקה על ידי חב' האזעקות, המוסמכת לערוך בדיקה כזו, עם התקשרות התובעת עם חב' המוקד, קצת למעלה משנה לפני הפריצה. סוקר מטעם הנתבעת לא הסתייג מהמערכת, והליקויים הנטענים הינם לליקויים נסתרים אשר מחייבים מומחיות שאין לצפות שתהיה למבוטח סביר. דווקא אומד דעת הצדדים מוביל למסקנה כי הצדדים לא התכוונו שבמקרה כזה לא יהיה כיסוי ביטוחי. לפסקי הדין המצוטטים ע"י הנתבעת באשר לרשלנות בהפעלת המיגון כגון השארת מפתחות רכב מוסתרים בתוך המכונית או על גבי הבולמים, או בדוגמה התיאורטית - במנעול המכונית, אין דבר וחצי דבר לעניינינו.

למעלה מהצורך אוסיף כי לצד ג' 1 אין אחריות כלשהי מאחר והתחייבותה החוזית היתה לפעול לאחר שתתקבל קריאה במוקד וזו לא התקבלה. כמו כן לא הוכחה הטענה כי מי מהחברות התחייבו לתחזק את מערכת האזעקה או עשו כן בפועל. מעדותו של המומחה מטעם התובעת עולה כי הפריצה בוצעה במהירות תוך שהפורצים עוברים רק בחלק מהבית, ויש להניח כי גם אזעקת הסייר לא הייתה מונעת את הפריצה וספק רב אם היתה מקטינה את הנזק. בנוסף, הגבלת האחריות של שני צדדי ג' חלה באשר היא אינה מקפחת בהתחשב במכלול הנסיבות, כפי שמצא בעבר ביה"ד לחוזים אחידים. גם אם פג תוקף אישור ביה"ד שהוגש על ידי צדדי ג', הרי שהמסקנה כי התנאי אינו מקפח נותרה בעינה, והיא אף מתחזקת לאור שורת פסקי דין שנתנו תוקף להגבלות דומות.

התובעת והנתבעת הגיעו להסכמה לפיה שווי הנזק שנגרם לתובעת בערכי כינון הוא 124,084 ₪, ובערכי שיפוי 111,745 ₪.

לטענת התובעת יש לפצות אותה בערכי כינון ואילו הנתבעת טוענת כי הפיצוי הוא בערכי שיפוי. התובעת מסתמכת על כך שדו"ח הסוקר ציין הן ערכי שיפוי והן ערכי כינון וטוענת כי הנתבעת לא הגישה אסמכתא כלשהי לטענתה. אינני מקבלת טענה זו. צודקת הנתבעת כי משלא הגישה התובעת את הפוליסה כפי שהיה מוטל עליה לעשות, חלה הפוליסה התקנית, ולפיה הפיצוי הינו עפ"י ערך הנזק בפועל דהיינו שיפוי. רק אם היה מוכח שהוסכם בין הצדדים בפוליסה במפורש - היו תגמולי הביטוח מחושבים לפי ערך הפריטים שאבדו כחדשים, דהיינו כינון, וזאת בכפוף לתנאים נוספים. יתר על כן לא הובאה ראייה על כינון הנזקים בפועל. התובעת לא הוכיחה את הטענה שהעלתה לראשונה בסיכומים כי היא לא קיבלה את הפוליסה, ודבר לא מנע ממנה לקבל העתק הפוליסה במסגרת ההליכים המקדמיים.

לפיכך זכאית התובעת לערכי שיפוי דהיינו סך של 111,745 ₪.

מחלוקת אחרונה שבין הצדדים מתייחסת לסכום ההוצאות שהתובעת זכאית לקבלו. לטענת התובעת מאחר ובינתיים עברו היא ובעלה להתגורר בארה"ב, היא זכאית להוצאות טיסה בסך 3,600$ ושכירת רכב בסך 596$ שנדרשו לה על מנת להגיע לדיון ההוכחות. כמו כן טוענת התובעת כי היא זכאית לשכ"ט עו"ד בשיעור של 25% בתוספת 1,000$ כפי שסיכמה עם בא-כוחה.

לטענת הנתבעת אין להכיר בסכומים מופרזים אלו, מה גם שהראיות לגביהם הוגשו לאחר ההוכחות ובכך נמנעה מהם היכולת לחקור את התובעת עליהם.

לגבי הוצאות הטיסה, הללו נטענו על ידי התובעת ורק הקבלות הוגשו לאחר ישיבת ההוכחות. העובדה שהתובעת תאלץ להגיע מארה"ב לשם מתן עדות היתה ידועה לנתבעת. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין הסבר לטיסות הפנים שביצעה התובעת על מנת להגיע לטיסה לישראל שכן כל הטיסות הללו נערכו באותו יום ובסיומן עלתה התובעת על טיסה בניו יורק לישראל. כמו כן אינני מקבלת את הטענה כי התובעת ניצלה את בואה לישראל לשם ביקור מולדת ולכן אין להכיר בסכום ההוצאה במלואו. התובעת העידה כי בעת מתן עדותה חולה בעלה במחלה קשה, והיא לא היתה מגיעה אלמלא נדרשה עדותה. לפיכך זכאית התובעת למלוא הסכום שהוציאה בגין הטיסות.

עם זאת אין התובעת זכאית להוצאות שכירת רכב.

אשר לשכ"ט עו"ד, ההסכם בין התובעת לעוה"ד הוצג רק בשלב הסיכומים ללא כל הצדקה, ולו בשל כך מן הראוי לדחות את טענת התובעת בעניין זה. לפיכך זכאית התובעת לשכ"ט בשיעור של 15% מסכום הפיצוי (ללא הוצאות אגרה, עדות ומומחים), בתוספת מע"מ כדין.

פסיקתה.

א. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סכומים כדלקמן:

1. סך של 111,745 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפריצה (20/2/01) ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת.

2. שכ"ט מומחה האזעקות מר הלפרין בסך 4,270 ₪, בכפוף להגשת קבלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת.

3. הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום ע"י הנתבעת.

4. הוצאות טיסה בסך 3,640$ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום ע"י הנתבעת.

5. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום בסעיף 1 לעיל בתוספת מע"מ.

ב. התביעה נגד צד ג' נדחית. הנתבעת תשלם לצדדי ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום א' בטבת, תשס"ה (13 בדצמבר 2004) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

רונית פינצ'וק - אלט, שופטת