בתי משפט

א 003061/02		בית משפט השלום פתח-תקוה
03/12/2006	תאריך:	שופט: שטרנליכט נחום	בפני:

	פרו-טאץ' בע"מ		בעניין:
התובעת		ע"י בא כח עוה"ד
	נ ג ד
	הדר חברה לביטוח לביטוח בע"מ
הנתבעת		ע"י בא כח עוה"ד

	נ ג ד
	1. טל פלד 2. מזר ביטוחים בע"מ 3. מאיר קולט 4. אסי פנקר 5. אגודת השומרים מערכות אזעקה ושירותי מוקד בע"מ
צד ג'

פסק דין

רקע עובדתי:

בלילה שבין 5.12.01-4 נפרץ בית העסק של התובעת ברחוב עמל 52, פתח תקוה (להלן – בית העסק). הנתבעת ביטחה את בית העסק באמצעות צד ג' 2, סוכנות הביטוח, בפוליסה לתקופה 1.8.01-31.7.02 (להלן – הפוליסה). פוליסת הביטוח כללה, בין השאר, ביטוח מפני סיכוני פריצה, נזקים למבנה ואובדן הכנסות והפסדים. הנתבעת סירבה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בטענה, שהתובעת לא עמדה בתנאי המיגון שנקבעו בפוליסה. התובעת עותרת בתביעה המונחת בפני לחיוב הנתבעת בתשלום נזקיה בהתאם לפוליסה.

הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד סוכן הביטוח וסוכנות הביטוח,
צדדי ג' 1-2, שבאמצעותם נעשתה הפוליסה, נגד הפורצים, צדדי ג' 3-4, שנתפסו על ידי המשטרה בסמוך לפריצה, ונגד צד ג' 5, שסיפק שירותי שמירה ו/או מוקד לבית העסק. ההודעה, ככל שהיא נוגעת לצדדי ג' 1-2 נמחקה ביום 10.5.05 לבקשת הנתבעת. נגד צד ג' 3, שלא השיב להודעה, ניתן פסק דין ביום 23.5.05. ביום 27.11.05 ניתן פסק דין גם נגד צד ג' 4. ככל שהדברים נוגעים להודעה ששלחה הנתבעת לצדדי ג', עלינו לדון, איפוא, בהודעה ככל שהיא נוגעת לצד ג' 5 בלבד.

טענות התובעת:

התובעת טוענת בכתב התביעה, כי עמדה בדרישות המיגון שנקבעו בפוליסה. כמו כן, התובעת שיתפה פעולה עם הנתבעת ועם השמאי והמומחה מטעמה לשם בירור התביעה וגובה הנזק. למרות זאת דחתה הנתבעת את הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח. כתוצאה מהפריצה ובשל התנהגות הנתבעת נגרמו לתובעת נזקים ישירים ועקיפים בסך כולל של 540,583 ₪.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה:

הנתבעת מכחישה את טענות התובעת בדבר שווי הרכוש שנגנב ובדבר גובה הנזקים הנטענים. הנתבעת טוענת, כי הפורצים, צדדי ג' 3-4, נתפסו עם הרכוש שנגנב, וזה הוחזר במלואו לתובעת. התובעת גם לא התקינה את אמצעי המיגון שנדרשו בפוליסה.

טענות הנתבעת בהודעה לצדדים השלישיים:

לטענת הנתבעת התרשל צד ג' 5 בביצוע תפקידו בעת קרות הארוע, וכן התרשל בהתקנת ציוד מיגון שלא על פי המפרט שנדרש על ידי הנתבעת.

טענות צד ג' 5:

לטענת צד ג' 5 אין יריבות כלשהי בין הנתבעת לבינו. עוד נטען על ידי צד ג' 5, כי לא נתן לתובעת שירותי שמירה אלא שירותי מוקד וסיור בלבד, ופעל במסגרת זו ללא דופי תוך קיום כל התחייבויותיו על פי ההסכם שהיה לו עם התובעת. סייר מטעמו נשלח לבית העסק כמה פעמים בליל הפריצה על מנת לבדוק קריאות אזעקה שהתקבלו משם. במהלך אחת הבדיקות התגלתה הפריצה. הקריאות דווחו למנהל התובעת, אך זה בחר שלא להגיע לבית העסק על מנת לבדוק את המקום. בנוסף טוען צד ג' 5, כי אחריותו בהתאם להסכם שבינו ובין התובעת מוגבלת לתשלום פיצוי, שלא יעלה על פי 60 מדמי המינוי החודשיים.

דיון:

נקודות המחלוקת שבין התובעת והנתבעת הן שתיים. האחת, האם ישנו כיסוי ביטוחי לנזק למרות אי עמידת התובעת במלוא דרישות הפוליסה בכל הנוגע להתקנת ציוד מיגון. השניה, מהו שיעור הנזק.

כיסוי ביטוחי:

בסופו של דבר, אין התובעת חולקת על כך, שבבית העסק לא הותקן כל ציוד המיגון אותו נדרשה התובעת להתקין. השאלה היא, האם למרות זאת קיים במקרה זה כיסוי ביטוחי.

יצויין, כי לא הוכח על ידי התובעת, כי הזמינה אצל מתקין המיגונים התקנה של כל המיגונים אשר נדרשו על ידי התובעת, והמתקין נמנע מלהתקין את כל המיגונים כנדרש. אמנם בעדותו בפני טען מנהל התובעת, מר יהושע מצליח, כי כל דרישות הנתבעת בעניין המיגונים הועברו למתקין (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 25), אך לא הוצג כל אישור של המתקין, המאשר את התקנתם של כל המיגונים שנדרשו, ואף לא כל ראיה אחרת, ולפיה נאמר לתובעת על ידי המתקין, כי המיגונים הותקנו כנדרש. המקרה שבפנינו שונה, איפוא, לחלוטין מהמקרה שנדון בפסק הדין בע"א(חיפה)1193/05, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סגל פרזול בע"מ, פורסם באתר http://www.nevo.co.il/, אשר הוזכר בסיכומי התשובה של התובעת. במקרה שנדון שם הזמינה המבוטחת אצל מתקין המיגונים את כל ציוד המיגון שדרשה חברת הביטוח, ואף שילמה תמורתו, אך מתקין המיגונים לא התקין את כל הציוד הנדרש. דברים אלו הוכחו שם על ידי המבוטח. השוני בין שני המקרים ברור, איפוא, ולא ניתן להשוות ביניהם.

סוכן הביטוח טל פלד, צד ג' 1, העיד בסעיף 4 לתצהירו, כי לבקשת התובעת פנה לנתבעת, לאחר שהסתיים שיפוץ בית העסק, וביקש לשגר בשנית סוקר לבית העסק לשם בדיקת המיגונים שהותקנו על ידי התובעת. הנתבעת התמהמהה בשיגור סוקר, ובינתיים ארעה הפריצה. על דברים אלו חזר פלד בעדותו בפני (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 19-21; עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 13-14). בעדותו בפני אף הוסיף פלד וציין, כי הנתבעת דחתה את בקשתו למשלוח סוקר, שיבדוק את התקנת המיגונים. מי שמטעם הנתבעת שוחח עם פלד בעניין זה, לטענתו, היתה אושרת דהן. דבר דחיית בקשתו של פלד על ידי דהן לא צויין על ידי פלד בתצהירו, ונטען על ידו לראשונה בעדותו בפני. כשנשאל פלד על כך, לא היתה בפיו תשובה (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 19-28). דהן דוחה מכל וכל טענה זו של פלד, ואומרת, כי פלד כלל לא הודיע לה על סיום העבודות בבית העסק ולא ביקש ממנה שתשלח סוקר בשנית על מנת לבדוק את המיגונים שהותקנו (סעיף 12 לתצהיר עדותה; עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 19-20; עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 13-22). אינני רואה סיבה כלשהי להעדפת גירסתו של פלד בעניין זה, אשר לא זכתה לתימוכין כלשהם, על פני גירסתה של דהן. זאת במיוחד לאור העובדה, כי הטענה, שפנייתו לעריכת בדיקה חוזרת של הסוקר נדחתה על ידי דהן, כלל לא נזכרה בתצהירו, והועלתה על ידי פלד לראשונה בעדותו בפני, כאמור לעיל. אשר על כן, אינני מקבל את גירסת התובעת, שהועלתה על ידי פלד, כי הוא פנה בשם התובעת לנתבעת וביקש בדיקה חוזרת של הסוקר וכי פניה זו נדחתה.

ביום 15.8.01 הוציא פלד בשם צד ג' 2 לתובעת אישור, אשר צורף כנספח ב לתצהירו של פלד. המדובר במכתב בו מאשרת צד ג' 2 קיום כיסוי ביטוחי לתובעת. פלד העיד, כי האישור הוצא על ידו לבקשת מנהל התובעת (סעיף 5 לתצהיר; עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 19-20). בעדותו בפני טען פלד, כי האישור הוצא על ידו על דעתה של הנתבעת (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 24-25). טענה זו לא נזכרה על ידי פלד בתצהירו. עוד אמר פלד, שהאישור כפוף להתקנת כל המיגונים, ואילו היה יודע, שלא הותקנו כל המיגונים כנדרש על ידי הנתבעת, לא היה מוציא את האישור (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 21 – עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 4). אין ספק, שהאישור הוצא בטעות, משום שפלד סבר, כי המיגונים בוצעו כנדרש. מדוע סבר פלד שהמיגונים בוצעו כנדרש, אם סוקר מטעם הנתבעת לא בדק זאת. התמיהה גוברת שבעתיים לאור טענתו של פלד, כי ביקש מהנתבעת ביצוע בדיקת סוקר חוזרת, ובקשתו נדחתה, כאמור לעיל. נראה, כי פלד סבור היה, שהמיגונים בוצעו כנדרש על סמך מידע מוטעה שמסרה לו התובעת, שעליה הוטלה התקנת המיגונים. על סמך מידע מוטעה זה נעתר פלד לבקשת התובעת והוציא את האישור. בנסיבות שכאלו לא ניתן לייחס לאישור משמעות כלשהי, ואין בו כדי לחייב את הנתבעת. מדובר באישור שהוצא על סמך מידע מוטעה שמסרה התובעת, כך שגם אם ניתן לראות בפלד שלוח של הנתבעת לעניין זה, אין לאישור ערך מחייב כלשהו.

האם קיים קשר סיבתי בין קרות הפריצה והנזק שנגרם בעטיה ובין אי התקנת המיגון הנדרש? מטעם הנתבעת ומטעם צד ג' 5 העידו כמה עדים בעניין זה. בסעיף 5.5 לחוות דעתו של מר שוקי חביב, מומחה למערכות מיגון מטעם הנתבעת, קיימת התייחסות מפורטת לשאלה זו. לדבריו של חביב, קיומו של המיגון הנדרש בבית העסק היתה מביאה לגילוי ממוקד יותר של מקום הפריצה ולמתן עדיפות לטיפול באות האזעקה שהתקבל במוקד. מומחה אחר שהעיד מטעם הנתבעת, אהוד רוברמן, הסביר, כי התקנת המיגון הנדרש היתה מביאה לגילוי מוקדם יותר של הפריצה (סעיף 4.א. לחוות דעתו; עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 13-15; עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 19-21). דברים דומים נאמרו על ידי המומחה מטעם צד ג' 5, מר יהודה הלפרין (עמ' 93 לפרוטוקול, שורות 11-13). טענות אלו לא נסתרו על ידי התובעת.

בסעיף 4 בפרק 5 ברשימת הפוליסה נאמר:

"מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לאחריות כלשהי מצד החברה הינו בקיום ההגנות המפורטות מטה שיהיו תקינות בכל עת, ופעילות כל אימת שהעסק סגור לפעילות עסקית.

בהתאם לדו"ח סוקר 'סורדם' דו"ח מס' 11-1631 מיום 21.6.01, למעט סעיף מס' 7 מדו"ח זה".

בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, נאמר:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת ; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

התובעת טוענת, כי במקרה דנן אין הנתבעת יכולה להסתמך על סייג זה, משום שלא הובלט כדבעי, ודרישות המיגון אף לא פורטו בפוליסה, אלא צויינו במסמך אחר, אליו הפנתה הפוליסה. יצויין, כי סייג זה מופיע ברשימת הפוליסה בסמוך לנושא אליו נוגע הסייג, סכומי הביטוח במקרה של פריצה.

ברע"א 3577/93, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פד"י מח(4)70 , 83, נאמר בעניינו של סעיף 3 הנ"ל:

"הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות".

הוראות סעיף 3 הנ"ל נועדו למנוע ממבטח להכניס לפוליסת הביטוח סייגים לחבותו, שאין המבטח יודע עליהם. הוראות הסעיף הנ"ל נועדו לגרום לכך, שהסייגים לחבות המבוטח יובאו לידיעתו ולתודעתו של המבוטח. נראה, כי במקרה זה יצאה הנתבעת ידי חובתה בעניין זה. ראשית, הסייג מופיע בפוליסה בסמוך לעניין אליו הוא נוגע, כאמור לעיל. שנית, דו"ח הסוקר ובו פירוט דרישות המיגון נמסר לתובעת, ועל כך אין חולק. לבקשת התובעת אף ניאותה הנתבעת לוותר על אחת מדרישות המיגון המנויות בדו"ח, והדבר צויין במפורש ברשימת הפוליסה. ברור, איפוא, שהתובעת ידעה היטב על דרישות המיגון ועל הסייג שבפוליסה, ועל כן דין הטענה בעניין זה להידחות.

ניתן לסכם ולומר, כי משלא עמדה התובעת בדרישות המיגון של הנתבעת, אין כיסוי ביטוחי לארוע הפריצה נשוא תיק זה.

הוכחת הנזק:

משנקבע, כי אין כיסוי ביטוחי לארוע הפריצה נשוא תיק זה, פטור אני מלדון בשאלת הנזק. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אתייחס גם לשאלת הוכחת הנזק.

מנהל התובעת, יהושע מצליח, העיד במשטרה כמה שעות לאחר הפריצה, ביום 5.12.01 בשעה 16:00. הודעתו של מצליח במשטרה הוגשה כמוצג נ/1. מצליח העיד במשטרה בנוגע לציוד שנגנב. הוא העיד, כי בדק את החוסרים בבית העסק, ולאחר שבדק גם את הרכוש שנתפס בידי הפורצים, צדדי ג' 3-4, בעת מעצרם במהלך הפריצה, גילה, כי עדיין חסרים לו שישה מכשירי קומפקט דיסק. יצויין, כי אין מחלוקת, שכל הרכוש הגנוב שנתפס בידי הפורצים הושב לתובעת. יצויין, כי מצליח בעדותו בפני אישר, כי בעת מסירת העדות במשטרה כבר ידע מה נגנב מבית העסק, משום שהעדות במשטרה נמסרה לאחר שישב כבר עם "השמאי רענן ממשרד צבי לוי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 8-9; עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 15-17). מצליח לא ידע להשיב תשובה של ממש בנוגע לסתירה בין עדותו במשטרה בנוגע להיקף הגניבה ובין טענותיו בשלב מאוחר יותר בעניין זה. כנשאל על כך מצליח, התחמק והשיב: "אני לא זוכר מה היה שם" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 11-14). די בכך כדי לסתור את טענות התובעת לעניין גובה הנזק. יתירה מכך, התובעת נמנעה מלכתחילה מלהגיש תצהיר של מנהלה האחר, שמואל מזוז, והסתפקה בעדותו של מצליח. רק בשלב מאוחר יותר, עם תום פרשת ההגנה, ביקש ב"כ התובעת להעיד את מזוז, אך בקשה זו נדחתה על ידי. את ההימנעות מהעדתו של מזוז יש לזקוף לחובתה של התובעת. יש, איפוא, לסכם ולומר, כי מחומר הראיות המצוי בתיק עולה, כי בסך הכל חסרים לתובעת שישה מכשירי קומפקט דיסק, אשר לא נמצאו בידי הפורצים ולא הושבו לתובעת. שאר הציוד שנגנב הושב לתובעת. התובעת לא הוכיחה מה שווים של אותם שישה מכשירים, ולפיכך אין לפסוק לה פיצוי כלשהו בגינם.

סיכום:

בהעדר כיסוי ביטוחי ומשלא הוכח הנזק, התביעה נדחית. ממילא נדחית גם ההודעה לצד ג'.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת וצד ג' 5 ובשכר טרחת עורכי הדין של כל אחת מהן בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"ב בכסלו, תשס"ז (3 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים, בלשכתי.

נחום שטרנליכט, שופט